זה לא יהיה ניחוש פרוע אם נניח ששלוש ועדות פרס נובל השוודיות ל-2009, לפיזיקה, לכימיה ולספרות, נאלצו להתמודד עם "כאב ראש" לא קטן. על שולחנם נחתו כמעט בו-זמנית, עם המלצות חמות מאוד, שלושה מועמדים מישראל לפרס נובל: עמוס עוז לספרות, יקיר אהרונוב לפיזיקה ועדה יונת לכימיה. במוצהר, כל ועדה פועלת באופן עצמאי, ללא קשר או זיקה ביניהן. מאידך, השוודים משתדלים מאוד לשמור על "תקינות פוליטית", על פי הבנתם, כמובן. אכן, רק נדמיין מה היה קורה אילו הטלפון המיתולוגי הידוע עם קידומת של שוודיה היה מצלצל פעמיים או אף שלוש פעמים, בביתם של עמוס עוז, יקיר אהרונוב ועדה יונת, ושלושתם, על פי כל קנה מידה ראויים לפרס היוקרתי מכל, היו זוכים בפרס נובל לשנת 2009…. אכן, חברי הועדות המכובדות ככל הנראה לא עמדו בכך, ועמוס עוז ויקיר אהרונוב יצטרכו לחכות להזדמנות אחרת.
ערב הכרזת על הזוכים בפרס נובל לפיזיקה ל-2009 התראיין פרופ' יקיר אהרונוב לעיתונות הישראלית, בהם נתן ביטוי למשנתו המדעית הפילוסופית בנושאים המסעירים כמו קשר הגומלין בין העבר, ההווה והעתיד. שאלת המיליון הייתה באותם הימים הפרסום שניתן ע"י הניו יורק טיימס למאמריהם של שני פיזיקאים מכובדים, הולגר נילסן מהמכון של נילס בוהר בקופנהגן ומסאו נינומייה מאוניברסיטת קיוטו. הם ניסו להסביר את התקלות המרובות שפקדו את מאיץ החלקיקים הגדול ב-CERN כהתערבות מן העתיד, שמשהו מן העתיד מנסה למנוע את גילויו של "החלקיק האלוהי", את היגס בוסון.
פרופ' אהרונוב לא התייחס ישירות לשאלת המיליון, אלא התייחס באופן כללי לשאלה האם העתיד משנה את ההווה:
"אותי מאז ומעולם העסיקה אותי הבעיה הזו: הרי אנחנו מרגישים שיש לנו חופש מהותי, ולא מהסוג הטריוויאלי, אז איפה הוא? לאחר מחשבה ממושכת החלטתי שאולי הבעיה נעוצה בצורה שבה אנחנו תופסים את הזמן. אנחנו קיימים בהווה, העבר כבר איננו ואנחנו צריכים להחליט על משהו שישפיע על העתיד או יצור אותו. אבל מה אם זה לא כך? אמרתי: נניח שיש פיזיקה אחרת, כזו שבה ההווה נקבע לא רק בעבר אלא גם בעתיד. מה אם העתיד הוא זה שמשפיע על ההחלטות שלנו בהווה, בדיוק כפי שהעבר עושה זאת? אם זה נכון, אזי כל הניסוח של מהו חופש ומהי החלטה יצטרך להשתנות."
"עולה כאן גם תחושת ההכרה במשמעות של המודעות. הכוונה היא שיש לנו היכולת להיות מודעים לעצמנו. הפיזיקה מכירה רק במקרים של צופה ונצפה. אם אתה רוצה לראות משהו בעצמך אתה צריך לחלק את עצמך לשני חלקים כאלה. אלא שאם אתה רוצה לצפות בצופה, אתה מגיע מהר מאוד לאינסוף צופים. על פי ההיגיון הזה, המוח שלנו, שמאפשר מודעות עצמית, צריך להיות המערכת הכי מורכבת שיש בטבע. הפיזיקה צריכה להתאים את עצמה למוח הזה ולחוויה האנושית, שהרי מדובר במערכות מורכבות לאין שיעור מאלה של אטומים, ולכן הן גם מערכות שמסוגלות לראות ולחוש תמונה רחבה יותר מזו שהפיזיקה מסוגלת כיום להסביר. אנחנו צריכים לעבור לעבודה על מערכות מורכבות לאין שיעור כדי להבין את טבעו האמיתי של היקום."
"אני יכול לעשות הכללה מתיאוריית הקוונטים ולומר שלעולם יש תכלית מסוימת ולא רק מצב היסטורי. כאילו הוא שואף לעבר עתיד מסוים, לייעוד. שאיפה של כל המערכת, של העולם או היקום, להגיע לאיזה מצב סופי. הרעיון אינו חדש, היו כבר פילוסופים שחשבו שאי אפשר להסביר את כל מה שנמצא בטבע בעזרת חוקי הטבע ומצב התחלתי, אלא צריך להוסיף מצב שהטבע שואף אליו. מרגע שניסחתי את זה לתוך הפיזיקה, יש מקום לדבר על זה ולכן יש אפשרות שזה קיים. קח למשל את השאיפה של מערכות להגיע למקום מסוים, ושלב את זה עם אנשי מדע שטוענים שלא חלף מספיק זמן מהיווצרות כדור הארץ כדי שצורות חיים יתפתחו בו אבולוציונית לפי התורה של דרווין. כשחושבים על זה, הברירה הטבעית מבקשת המון תנאים והמון צעדים כדי שתהיה התקדמות אבולוציונית. נניח שיום אחד נגלה שאכן לא היה מספיק זמן להיווצרות החיים, אז נוכל לומר שהסיבה לקיומם של תנאים מעודדי חיים והיווצרותם לא נקבעת רק לפי תנאי התחלה אלא גם על פי ייעוד, מצב סופי שמכתיב את העובדה שיהיו חיים בפרק זמן קצר יותר מזה הנדרש להיווצרותם בתיאוריה"
