.....על הלוח השחור הייתה מצוירת דיאגרמת פנרוז, סוג של תרשים המתאר חור שחור. קו מרוסק תיאר את האופק (הקצה של החור השחור) ואילו הסינגולאריות תוארה ע"י קו משונן. קוים המכוונים פנימה דרך האופק ייצגו ביטים של מידע הנופלים דרך האופק ונעלמים בתוך הסינגולאריות. לא היו קוים היוצאים החוצה. לפי סטפן (הוקינג, ה"ע) הביטים של המידע שנכנסו לחור השחור היו אבודים ללא תקנה. כאילו שזה לא הספיק, סטפן הוכיח גם שבסיכומו של דבר, החורים השחורים מתאדים ולא משאירים זכר מכל שנפל לתוכם. התיאוריה של סטפן הלכה אפילו רחוק יותר. הוא העלה השערה שהחלל הריק מלא בחורים שחורים "וירטואליים" המבזיקים ונעלמים במהירות כזאת שאינה מאפשרת להבחין בהם. הוא טען כי ההשפעה של החורים השחורים הוירטואליים היא במחיקת המידע, גם אם לא היה בסביבה חור שחור "אמיתי".

ה"מלחמה" המתמשכת על החורים השחורים הייתה יותר מאשר וויכוח בין פיזיקאים. הייתה זאת מלחמה בין רעיונות או אולי בין עקרונות יסוד. עקרונות מכאניקת הקוונטים והיחסות הכללית תמיד נראו כאילו נמצאים במלחמה זה עם זה, ולא היה ברור אם יתכן דו-קיום ביניהם. Thooft  ואנוכי, שנינו פיזיקאים קוונטיים ושנינו היינו בטוחים שאין להפר את חוקי מכאניקת הקוונטים מבלי להרוס את יסודות הפיזיקה.