בסימפוזיון שאורגן לציון 50 שנה לתיאורית מוליכות-על של Bardeen, Cooper, Schrieffer, הרצה פרופסור סטיבן ויינברג, חתן פרס נובל לפיזיקה ב-1979. הוא עמד על שבירה ספונטנית של הסימטריה ועל הקשר בין הפיזיקה של חלקיקים והפיזיקה של חומר מעובה. הוא ציין במיוחד את העובדה שהפיזיקאים של חלקיקים אימצו את הרעיון של שבירת הסימטריה הספונטנית מתיאורית ה-BCS, ואילו ויינברג ואבדוס סלאם השתמשו בו על מנת לפתח את תיאורית האינטראקציה האלקטרו-חלשה בין חלקיקים אלמנטאריים, שעבורה הם קיבלו ביחד עם שלדון גלשאו את פרס נובל לפיזיקה ב-1979. הפעלתו של המאיץ ההאדרוני הגדול (LHC) בקרוב עשויה לשפוך אור על התהליכים המדויקים הקובעים את שבירת הסימטריה האלקטרו-חלשה, וכן על המכניזם של היגס. אולם יתכן גם שימצא הסבר אחר.