קלימטולוגים צופים שהתחממות העולם תשפיע בצורות שונות על מחזורי המים בחלקים השונים של העולם. בכמה אזורים השינוי האקלימי יביא להתייבשות, בעוד שבאזורים אחרים השינוי יגרום לעודף משקעים, סופות טרופיות ושיטפונות. השינויים הללו עלולים לגרום משברים חברתיים-כלכליים, בעיקר בארצות המתפתחות. במאמר הנוכחי הדגש הוא על השאלה: מה עלולה להיות ההשפעה של השינוי האקלימי הזה על המחזור ההידרולוגי בישראל.
בגלל ממדי המדינה גם בקנה המידה האזורי שלא לדבר על העולמי קשה לקבל תשובה בעזרת מודלים אקלימיים ממוחשבים כלליים,שמריצים אותם על קנה מידה עולמי. בדו''ח האחרון של הסדנא הבין-ממשלתית על שינויי אקלים IPCC אזור הים התיכון נבחן כיחידה אחת והמודלים צפו התייבשות. במאמר הנוכחי אני טוען שאת התמונה המפורטת לאזורנו ניתן להשיג על ידי ניתוח נתוני מידע מהעבר, תוך שימוש בנתונים סביבתיים מקורבים ומידע ארכיאולוגי. לאור הידע על תמחיזים בעבר ניתן לצפות מראש מה יהיה בעתיד. ניתוח נתוני העבר נעשה על ידי איסר (2003 ) ואיסר וזהר (2004, 2007 )ואלו אימתו את הצפי של המודלים הממוחשבים הנ''ל. הפענוח של הנתונים המקורבים השונים של אלפי השנים האחרונות מגלה שבתקופות החמות כמות הגשמים הממוצעת השנתית פחתה ב 20 עד 30 אחוזים.
על מנת לווסת את ההשפעה של הירידה בכמות המשקעים יש לאמץ תכנית לאומית רב שנתית של המתקת מי ים ומים חצי מלוחים, בקנה מידה גדול. במקביל יש להפוך את אקוויפר שפלת החוף למאגר רב שנתי של מים מסוג ב'. פיתוח מקורות "אנרגיה ירוקה" חייב לקבל קדימות ראשונה במעלה.